ביבי, בני הערובה עדיין לא חזרו – וזוהי אשמתך.

כל יום שחולף ואבות אינם שבים הביתה,
כל לילה שבו משפחה מניחה את ראשה ליד כיסא ריק,
הוא תזכורת מרה לאמת אחת פשוטה:
בחרת במלחמה על פני חיי אדם.

יכולת לפתוח את הדרך לדיאלוג – אבל בחרת לצעוק.
יכולת לפתוח את הדלת לחופש – אבל הכפלת את המנעולים.
יכולת להקשיב לקולן של המשפחות – אבל היכית בתופי המלחמה.

אנחנו לא שוכחים שבני הערובה עדיין בשבי,
לא בגלל האויב,
אלא בגלל עקשנותך וצמאונך לכוח.

אם בני הערובה לא חזרו הביתה,
זה בגלל שאתה, ביבי, הרסת את הדרך שמובילה לשם.